<h1>פירוש רבינו חננאל מכת"י</h1>
<h2>דף ג.</h2>
שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ועד אחד מעידה שהיא טמאה. ואין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח שנ' ועבר עליו רוח, רבנ[ן] אמ' רוח טומאה, רב אשי אמ' רוח טהרה, ואסיקנה רוח טהרה כר' עקיבה דאמ' חובה היא, ואי סלק' דע' רוח טומאה חייב אדם להכניס עצמו רוח טומאה. גופה וקנא את אשתו רשות דברי ר' ישמעאל, מאי טעמיה, כלפי שאמרה תורה לא תשנא את אחיך בלבבך יכול כגון זה ת"ל ועבר עליו רוח קנאה. ר' עקיב' או' מיכדי כתיב וקנא את אשתו קינוי אחרינא דכת' רחמנא למה לי שמ' מינה לחובה. ור' ישמעאל איידי דבעי למכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה כת' רחמ' וקינא זמנא אחריתי, וכל פרשה שנאמרה ונשנת לא נשנת אלא בשביל דבר שנתחדש בה. וכן חלקן לענין טומאת כהנים לנשיהם, לה יטמא רשות דב' ר' ישמעאל, ר' עקיבה אומ' חובה, כול', ואסיקנה דאינו מיטמא לאיבריה.
<h2>דף ג:</h2>
לעולם בהם תעבדו רשות דב' ר' ישמעאל, ר' עקיבא או' חובה כול'. פיר' כי קריא לשמשא. קודם (קודם) שיחטאו יש' היתה שכינה שרויה עם כל אחד מיש' שנ' כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, כיון שחטאו נסתלקה שנ' ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. וכל העושה אפי' מצוה אחת מקדמתו לעולם הבא שנ' והלך לפניך צדקך, והעובר עבירה מלפפתו ליום הדין שנ' ילפתו ארחות דרכם וגו'. תנן שהיה בדין ומה עדות הראשונה, פיר' היא עדות סתירה, שאין אוסרתה איסור עולם, דהא ספק הוא ויתכן להתברר שלא היתה טמאה שם, ועדות האחרונה עדות טמאה כדבענן למימר לקמן כול'. ודחינן והאי כי מצא בה ערות דבר להכי הוא דאתה ההוא מיבעי לי בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה כדאמרן, ופריק אין הכי נמי והכי קתני, טמאה בעלמ' בלא קינוי וסתירה דלא מהימן בה עד אחד מנא לן, נאמר כן דבר שנאמר כי מצא בה ערות דבר ונאמר על פי שנים עדים יקום דבר, מה דבר האמור להלן אינו אלא בשני עדים אף דבר האמור כן אינו אלא בשני עדים. ת"ר אי זו היא עדות ראשונה, זו עדות סתירה, עדות אחרונה זו עדות טמאה.
<h2>דף ד.</h2>
וכמה שועות סתירה כדי טמאה כדי ביאה כדי העראה, וכמה היא כדי העראה כדי הקפת דקל דב' ר' ישמעאל, ר' אליעזר או' כדי מזיגת הכוס, ר' יהושע או' כדי לשתותו כול'. כדי טמאה כדי ביאה כדי העראה כל הני למה ליה, צריכה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה הוי או' בענן סתירה כדי טמאה, ואי תנא כדי טמאה בלבד הוה אמינ[א] כדי ארצותה וטמאה. קא מש' לן כדי ביאה, ואי תנא כדי ביאה הוה אמינא כדי גמר ביאה קא מש' לן כדי העראה כול'. ואמ' ר' יוחנן כל אחד מהני תנאי... סברא לא פליגי אלא דמר אמר כדי הקפת דקל והיא הקפה ברגל, ומר אמ'... והוא [חזר]ה ברוח כגון דאתה רוחא ונטייה לדקל ואזלה הרוח זה זה... בדוכתיה.
<h2>דף ד:</h2>
אמ' ר' [אל]עזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם... צריך להגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמא[ו]... [מים] אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה. אמ' ר' אבהו כל האוכל בלא נטי[לת]... שנ' ויאמר אלי ככה יאכלו בני ישר' את לחמם טמא בגוים א[שר]... לגוים. כל הבא על אשת איש צדתו לגיהנם שנ' ואשת אי[ש]... תצוד. אמ' ר' יוחנן מש' ר' שמע' בן יוחי כל מי שיש בו גסות הרוח הרי הוא כעוב' עבודה זרה, כת' הכא תועבת יי' כל גבה לב וכת' ולא תביא תועבה אל ביתך, ור' יוח' דידיה אמ' הרי הוא כופר בעיקר שנ' ורם לבבך ושכחת את יי' אלי'ך. ר' חמא ב"ר חנינא אמ' כאילו בא על העריות כולן כול'. עולא אמ' כאילו בנה במה כול'.
<h2>דף ה.</h2>
אזהרה לגסי הרוח מנ' שנ' שמעו והאזינו אל תגבהו, וכת' ורם לבבך ושכחת, וכת' השמר לך פן תשכח, וא' ר' אבין כל מקום שנאמ' השמר פן ואל אינן אלא בלא תעשה. פיר' ססא דשיבולתא השיער של שבולת ובלש' דרב' מלעין של שבולין. ואת דכא ושפל רוח, פיר' הקב"ה משרה שכינתו על המושפלין בוא וראה מסיני. והקב"ה או' אין העולם מתקיים בהן בגסי הרוח שנ' גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל, כביכול אין לו דירה בעולם, ונקרא רשע שנ' והרשעים כים נגרש. אמ' רב תלמ' צריך להיות בו גסות הרוח כשיעור אחד משמונה בשמינית ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא כלומר שאינו מתערב עם עמי הארץ שנמצא בהתרחקו מהם כמכבד התורה. אמ' רבא בשמתא דאית ביה גסות הרוח ובשמתא דלית ביה במעט. רב נחמן בר יצחק אמ' לא מינה ולא מקצתה דכת' תועבת יי' כל גבה לב. אמ' ר' יוח' אדם. אפר דם מרה זה אדם. בושה סרוחה רמה זה בשר. אמ' רב אסי כל מי שיש בו גסות מצטרע שנ' ולשאת ולספחת. כל המתגאה ומתנשא סופו לספחת, ואין ספחת אלא טפילה שנ' ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכל פת לחם.
<h2>דף ה:</h2>
מי ש[דע]תו שפילה כאילו הק[ריב... כ]ל קרבן שנ' זבחי אלהים רוח נשברה, ואין תפילתו נמאסת שנ' לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. כל השם אורחותיו זוכה בישועתו של הקב"ה שנ' ושם דרך אראנו בישע אלהים, אל תקרי ושם אלא ושם.
מתני'. כיצד מקנא לה אומר לה בפני שנים אל תדבר[י ע]ם איש פל' כול', אוקמה אביי הכי אל תדברי עם איש פל' ודברה עמו ואפילו נסתרה ולא כלום היא. אמר לה אל תסתרי עם איש פל' ודברה עמו מותרת לביתה ומותרת בתרומה, אבל אם נכנסה עמו לבית הסתר ושהת כדי טמאה אסורה לביתה ואסורה בתרומה, אבל אם ליידא מילה כת' בשוטה שכבת זרע והא סתירתה אוסרתה, כי כתיב בשוטה שכבת זרע לשיעורין, כדתניא ונסתרה והיא נטמאה בענן סתירה כ[די] טמאה, וכמה היא כדי טמאה כדי ביאה כול'.
<h2>דף ו.</h2>
וא[ם מ]ת חולצת ולא מתיבמת. פיר' מת המקנא לאשתו חולצת ולא מתיבמת, מאי טעמ' אמר רב יוסף שנ' ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, הכת' קראו אחר ללמדך שאינו בן ז[וגו] שלראשון, הראשון הוציא רשעה מתוך ביתו, [שג]ירשה מפני שמצא בה ערות דבר, והשני מכניס רשעה בביתו, וכת' אשר לא יבנה את בית אח[יו, והא אח]רובי מחר[בא] ליה, לפיכך אינה [מתיי]במת. ר[בא אמר] קל וחומר, אם נאסרה זו השוטה לבעלה שהיה מ[ו]תר בה, ליבם שהיתה לעולם אסורה לו מפני שהיתה אשת אחיו ולא היתה מותרת לו לא כל שכן שתהיה גם עכשו אסורה לו. ואקשינן עליה אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ומת הכהן ויש לו אח חלל לא תתיבם מקל וחומר, אם נאסרה לבעלה שהיה מותר בה, ליבמה ש[הי]ה אסור בה לא כל שכן. ופריק רבא החלל ישראל הוא, ואונס בישראל שרא, הילכך כיון דלגבי חלל האונס שרי מתיבמת, אבל השוטה כשם שהיא איסור לגבי זה כך היא איסור לגבי זה.
מתני'. אלו אסורות לאכל בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים ממדינת הים כול'. פיר' באו לה עדי טמאה ממדינת הים. אמר רב ששת שוטה שיש לה עידי טמאה במדינת הים אין המים בודקין אותה שנ' ועד אין, היכא דליכא די[דע] בה שנטמאה, לאפוקי הא דהא ידעי בה [עדי]ם. ובא רב עמרם לברר דברי רב ששת ממתניתין דקת[ני] ושבאו לה עדים שהיא טמאה אינה אוכלת בתרומה, אימת אתו הני עדים, אינימא קודם שתשתה הא זונה היא וזונה ודאית לא שתיא, [א]לא לא אתי שהדי אלא בתר דשתיא, הניחא [למן ד]אמר כל שוטה.0...
<h2>דף כ:</h2>
מתני'. אין מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות כול'. מני מתניתין דקתני עם שתייתה נבדקת, אילימא רבנן כיון דאמ' משקה ואחר כך מקריב מנחתה כמה דלא קרבה מנחתה לא מיפקד עלה דינא, מאי טע' מנחת זכרון מזכרת עון כת', פיר' בהקרבת המנחה עונה נזכר ומיד נפקדת, ואוקימנה ן' למתניתין לר' עקיבא דאמ' משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה אלמא מקריב מנחתה ברישא והדר משקה. ירוש' [פ"ג ה"ד] תני ר' טרפון כל זכרון שבתורה לטובה חוץ מזה שהוא לפורענות. אמ' לו ר' עקיבא אלו נאמר זכרון שנותן לה שכרה תחת ניוולה ואם היתה טמאה מזכרת עון.
פיס' והן אומר' הוציאוה שלא תטמא העזרה, כלומר שלא תמות ותטמא העזרה. ומקשינן עלה למימרא דמת אסור במחנה לויה והוא הר הבית כי השוטה בהר הבית בשער ניקנור היו משקין אותה, והתניא טמא מת נכנס להר הבית ואפי' מת עצמו נכנס להר הבית, שנ' ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו, ומשנינן גזירא שמא תפרוס נידה ואסיקנה פחדא צמית כדתנן שחרדה מסלקת הדמים. בעתתא מרפיא כדכת' ותתחלחל המלכה מאד ואמ' רבא שפירסה נידה.
פיס' אם יש לה זכות היתה תולה לה כול'. ירוש' [פ"ג ה"ד], הא דתנן יש זכות תולה שנה מנבוכדנצר שנ' כלא מטא על נבוכדנצר מלכא, לקצת ירחין תרי עשר. הא דתנן שתי שנים מאמנון שנ' ויהי לשנתים ימים וגו', והא דתנן שלש שנים מאחאב שנ' וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישר', ר' יוסי כל אותה שנה היה עסוק במצות. כל אותן שתי שנים היה עסוק בתורה.
<h2>דף כא.</h2>
ומקשינן אי זו זכות מגינה על האשה, אם זכות תורה לא מיפקדא או זכות דמצוה לא מגניא כולי האי, דתניא דרש ר' מנחם בר' יוסי כי נר מצוה ותורה אור, נמשלה מצוה בנר מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ונמשלה התו' באור מה מאיר לעולם אף תורה מגינת לעולם, ואומ' בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך וכול' תשלום הבריתא. הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם. ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, ומשנינן באגרא דמקריין ומתניין בנייהי ונטרן לבעליהן עד דאתיין מבי מדרש ההיא זכותא תליא להי, דאמ' רבא אחיתופל ודואג דהוו עסקי באוריתא אמאי לא אגן עליהו, אלא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, דלא עסיק בה אגוני [מגנא אצו]לי לא מצלה מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא [אצולי] לא מצלה. אמ' מר הגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם, מאי פרשת דרכים אמ' רב חסדא זה תלמ' חכמ' ביום המיתה. רב נחמן בר יצחק אמ' זה תלמ' חכמ' ירא חטא. מר... זה תלמ' חכמ' דסלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא. אילמלי דרשו דואג... דכת' כי נר מצוה ותורה אור עבירה מכבה מצוה שהמצוה נמשלה... [א]ותו ואין עבירה מכבה תורה שנמשלה באור שאין רוח מכבתו לעולם ...ין תורה עבירה מכבה אותו וכיון שנכשל דויד באותו מעשה אמרו... לאמר אלי'ם עזבו רדפו ותפשוהו בו אין מציל, דהא כת' ולא יראה בך... מאי דכת' אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו... [ע]זריה ולא כיוחנן ודבי נשיאה שהיה שמעון מספק... ואילולי שמע' שהיה מספק פרנסתו לא היה יכול להתעסק. וכן עשו דבי נשיאה ליוחנן שאלו ודאי יש להם שכר, יש לשמעון שכר בתורת עזריה ויש לבי נשיאה שכר בתורת יוחנן, אבל שבנא שנתעסק בסחורה והלל עסק בתורה ואחר כן אמ' לו שבנא להלל טול ממון ויהיה לי שכר בתורתך על זה נאמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.
<h2>דף כא:</h2>
פיס' מיכן אמ' בן עזאי חייב אדם ללמד בתו תורה שאם תשתה ולא יבדקו לה המים תדע שזכות תולה. ר' אלעזר או' כאילו מלמדה תפלות, כלומר יודעת שהזכות תולה לה והיא הולכת ומנאפת ואומ' הזכות תולה לי. אמ' ר' יוסי בר' חנינה אין דברי תו' מתקיימ' אלא במי שמעמיד עצמו ערום על דב' שנ' אני חכמה שכנתי ערמה. ר' יוחנן אמ' במי שמשים עצמו כמי שאינו שנ' והחכמה. מפני שהזכיר ר' אליעזר במשנתנו תפלות שהוא שם בעילה, אמר ר' יהושע רוצה בקב ותיפלות כול' פיר' רוצה אשה להיות בעלה חמר ויהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטים בלבד ולא יהיה גמל שהולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונה אלא אחת לשלשים יום ואף על פי שמביא לה בשכרו ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות ל' יום.
מתני'. הוא היה או' חסיד שוטה רשע ערום אשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם. חסיד שוטה כגון דחזה איתתא טבעה בנהרא ואמ' לא מסיקנא לה דלא לאסתכולי בערוה. רשע ערום זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. ר' אבהו אמ' זה הנותן דינר לעני להשלים לו ק"ק זה כדי שיהיה אסור לו ליטול לקט שכחה ופיאה. ר' יוח' אמ' זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים כדי שלא יזונו מהן הבנות. אביי אמ' זה המשיא עצה למכור בנכסים כרבן שמע' בן גמל' כדי שלא יזכה בהם השני. רב ששת אמ' זה המכניע אחרים בארחותיו. רב הונא אמ' המקיל לעצמו והמחמיר לאחרים. עולא בר רב אמ' זה שקרא ושנה ולא שימש תלמ' חכמ'.
<h2>דף כב.</h2>
איתמר קרא ושנה ולא שימש תלמ' חכמ', פיר' ולא סבר סברא, ר' אליעזר או' הרי זה בור. ר' שמואל בר נחמני אומ' זה עם הארץ. ר' יניי אמ' זה כותי. רב אחה בר יעקב אמ' הרי זה אמגוש. כמה דמגושא רטין ולא ידע מה רטין כן תני תנא ולא ידע פירושיה, תרגום וחבר חבר ורטין רטן. ת"ר איזהו עם הארץ כל שאינו קורא קר[יא]ת [שמע] שחרית וערבית בברכות דב' ר' מאיר, וחכמ' אומ' כל שאינו מניח תפילין בן עזאי או' כל ש[אין] לו ציצית בבגדו. ר' נתן או' כל שאין לו מזוזה בפתחו ר' יונתן בן יוסף או' כל שיש לו [ב]נ[ים] (ואינן) [ואינו] מגדלן לתורה. אחרין אומ' אפי' [ק]ורא [ושונה ו]לא שימש תלמידי חכמ' זהו עם הארץ. גרסינן בפרק שלשה שאכלו כאחד [ברכות מ"ז ע"ב] א'... [הלכ]ה כאחרים. רמי בר חמא לא אזמין על רב מנשיא בר תחליפא אמר הוא... תלמ' חכמ' עם הארץ הוא דהילכתא כאחרים. ת"ר שנה ולא קרא הרי... [קר]א ולא שנה עליו הכתוב או' וזרעתי את בית יש' ואת בית יהודה זרע... כלומר זהו זרע בהמה. ועם שונים אל תתערב אלו ששונים מורים הלכה מתוך משנתם. כדתנא התנאים מבלי עולם... [שא]ינם מבררין הלכה למעשה. אבל המתעסקין במש[נה]... [ע]ולם לו, פיר' הליכות הלכות של משנה.
